.את ההשראה לפרויקט שאבתי מיצירת אומנות עכשווית של האמנית זואי בקמן.

היצירה "Let Her Rave" היא עבודת מיצב. בעבודתה יצרה בקמן מספר אובייקטים אשר מתקשרים זה עם זו. כאשר האקט המרכזי הוא כפפות איגרוף עשויות מ-30 שמלות כלה משומשות ו- 2 עבודות קווילט גדולות אשר עשויות משאריות שנשארו לה משמלות הכלה. היצירה מגלמת בתוכה את המורכבות של הנשיות. בקמן מדברת על הלגיטימציה בכל סוג של נשיות. נשיות משלבת בתוכה שתי קצוות באותה נשימה. יופי וכיעור, עדינות ואגרסיביות. כולנו מגלמות בתוכנו את כל המנעד של הנשיות. הכפפות תלויות משרשראות ברזל מהתקרה כמו שקי איגרוף. מצד אחד יש משהו מאוד שברירי בדימוי הזה אשר נראה כמו סוג של גוף ומצד שני החיבור בניהן, הריבוי הוא מה שיוצר את הכוח.  

במהלך המחקר לפרויקט קיבלתי תרומה של שמלות כלה יד שניה מהעמותה "רוח נשית". בשבילי לשמלת כלה יש משמעות חברתית, היסטורית והיא נושאת איתה זיכרון קולקטיבי של נשיות. ומצד שני לכל שמלת כלה הזיכרון האישי שלה. החוויה האישית, הבחירה אישית, והיום הסובייקטיבי בו היא נלבשה. 

בשמלת כלה יש משהו חד פעמי, היא הייתה חלק מטקס חד פעמי והיא בעצם הזיכרון המוחשי מהאירוע הזה.

התחושה הזאת מחברת אותי לעבודות המיצג של איב קליין משנות ה60 , בהן הוא צבע דוגמניות בצבע כחול והטביע את גופן על בד לבן. בסופו של דבר מה שנשאר מהאקט הוא הבד המוטבע כחול. והוא משמש כסוג של זיכרון לאירוע הסובייקטיבי שיצר קליין. 

ולכן יצרתי שמלת כלה העשויה שמלות כלה משומשות. כאשר מי שתלבש את השמלה תלבש על עצמה את הזכרונות של כל אותן הנשים, ומצד שני את החוויה הקולקטיבית ואת הכוח שהיא מגלמת בתוכה